סקירת הספר "דיאטת השלום העולמי"

ביום חמישי 9/2 החל מהשעה 19:00 תערך השקת הספר "דיאטת השלום העולמי". כל עבודת התרגום וההוצאה לאור נעשתה בהתנדבות וכל המימון נעשה באופן פרטי וללא מטרת רווח. כל ההכנסות יוקדשו להדפסת מהדורה גדולה להפצה מסחרית בכל הארץ. זהו ספר חזק ותמיכתכם חשובה על מנת שנוכל להפיצו לכל חנויות הספרים. להלן סקירת פרקי הספר.

מסע מחקר אל הירדן וים המלח

לאחרונה קראתי ספר מעניין ששמו "מסע מחקר אל הירדן וים המלח" מאת ויליאם פרנסיס לינטש. הספר מתאר מסע אמיתי שנערך בשנת 1849 של משלחת הצי האמריקאי לארץ ישראל. הספר ראה אור ב"ספריית מסעות ארץ ישראל" של הוצאת משרד הביטחון. החלק הרלוונטי לעניינו הוא תיאוריו החוזרים ונשנים של לינטש את פירות ארץ ישראל, שמראים עד כמה הסתמכה האוכלוסייה על גידולי פירות למזון עד תחילת המאה ה-20, כשמהפכת הנפט אפשרה את השתלטות גידולי הדגן על החקלאות.

כמה אני אוכל ביום

בתחילת דרכי התעניינתי לגלות כמה בדיוק אני אוכל ביום ונרשמתי לכרונומטר ובדקתי את כמות המזון שאכלתי. בסופו של דבר, לאחר שהתרגלתי לאופן האכילה, כבר לא הייתי זקוק לנתונים ממוחשבים וידעתי באופן אינסטינקטיבי כמה אני אוכל ביום. היום אני כבר לא חושב על זה, ורק אוכל כמה שהגוף דורש, כי אני יודע שאני אוכל מספיק. לטובת הקוראים הכנתי יום מפורט לדוגמה (כל השקילות הן ללא הקליפות והגלעינים כמובן). גובהי 1.82 ומשקלי 68 קילו. אני עוסק בפעילות גופנית כשעה ביום (משקולות, ריצה, רכיבה על אופניים).

לא מפחד יותר מגויאבות!

בילדותי, אני מודה, לא אהבתי לאכול פירות, אך עם השנים, ככל שעברתי בהדרגה לצמחונות, טבעונות וטבעונאות, כך השתחררו בלוטות הטעם שלי מההתמכרויות שלהן למזון מזיק ולמדו ליהנות מטעם הפירות. אם בעבר סלדתי מקלמנטינות, הרי שהיום אני יכול לחסל 20 במכה. אם בעבר יכולתי לאכול רק פלחי מלון ספורים, הרי שהיום אין לי בעיה לחסל מלון במשקל 3 ק"ג בישיבה אחת. יוצאת דופן מכל הפירות היא הגויאבה. יש בהן משהו שגורם לחלחלה אפילו בחובב הפירות המושבע ביותר. אבל קרה המקרה וקיבלנו ערימה של גויאבות אורגניות מצביקה מבית חנן, וריחן המתוק-מחליא מילא את הבית ולא היה אפשר להימלט ממנו.

קטיף חרובים

בסוכות היה לי פנאי לקחת את הכלבה לטיולים ארוכים, וכך בנדודינו הגענו לגן העלייה השנייה בגבעתיים. לשמחתי גיליתי עצי חרובים מלאים בכמויות אדירות של פירות. אני לא נוהג בדרך כלל לאכול חרובים, כי הסחורה בשווקים ובחנויות הטבע ישנה ומעופשת ומלאה בגלמי חרקים, וכי בכל מקרה אני מעדיף לאכול פירות עשירים יותר במים, אבל החרובים שנקטפו ישר מהעץ היו רכים וטעימים. קטפתי 4 ק"ג אבל נותרו על העץ עוד המון חרובים, אז אם אתם באזור, לכו לקטוף!