יחס הממסד הרפואי לריפוי בעזרת שינוי תזונתי – הצפדינה כמשל

האם אפשר לרפא סוכרת בעזרת שינוי תזונתי?
האם אפשר לרפא מחלות לב בעזרת שינוי תזונתי?
האם אפשר לרפא סרטן בעזרת שינוי תזונתי?

אם תעלו את השאלות האלה בפני הרופאים שלכם, סביר להניח שרובם יגידו שזה מגוחך ובלתי אפשרי, או לכל היותר יודו שלתזונה יש השפעה כלשהי במניעת מחלות, אך לא בריפוי שלהן, ותחת זאת ימליצו על תרופות, ניתוחים ושאר טיפולים פולשניים יקרים.

אך מה בדבר צפדינה? כל רופא יודע שדי בכמות מינימלית של ויטמין C בתזונה כדי לרפא לחלוטין את מחלת הצפדינה, ושהמחלה לא מופיעה כאשר צורכים פירות וירקות. עם זאת, היו זמנים שהמקור למחלה לא היה ידוע, והרופאים הציעו שלל טיפולים יקרים שלא הועילו במאומה, היות שההשערה הייתה שהמקור הוא חיידק, בדומה למחלת העגבת.

כבר בעת העתיקה תיאר היפוקרטס את מחלת הצפדינה. הדעה הרווחת הייתה שהמחלה תוקפת בעיקר צבאות בשדה קרב וכן ערים שנתונות במצור במשך זמן ארוך. מאוחר יותר, בעקבות גילוי יבשת אמריקה, כשמסעות ארוכים בימים הפכו לדבר שבשגרה, השתוללה מחלת הצפדינה בקרב מלחים. מעט מאוד היה ידוע על הגורם למחלה ועוד פחות על המרפא לה, למרות שתיאוריות ותרופות מפותחות היו בנמצא. אף לא אחת מהן הייתה יעילה לגמרי ולמעשה, רובן היו חסרות תועלת.

ב-1553 יצא מגלה הארצות הצרפתי ז'ק קרטייה למסעו השני לניופאונדלנד. צוותו מנה 103 איש, 100 מהם חלו בצפדינה שייסרה אותם קשות. לעזרתם באו אינדיאנים משבט האיירוקה מקוויבק, עם מה שכינו "תרופת פלא": חליטה של קליפות ועלים של עץ אורן.

ב-1593 העריך האדמירל הבריטי ריצ'רד הוקינס כי במהלך הקריירה שלו בים, מתו מצפדינה עשרת אלפים מלחים שהיו נתונים תחת פיקודו. הוא ציין עוד כי מניסיונו, תפוזים ולימונים חמוצים הם התרופה היעילה ביותר לריפוי המחלה, אבל לדבריו לא הייתה השפעה גורפת ביצירת מודעות באשר לתרופה נגד צפדינה. הערותיו של האדמירל לא זכו בתשומת לב הראויה.

ד"ר ג'יימס לינד, מנתח בחיל הים הבריטי, שמאוחר יותר שימש כרופא הבכיר בבית החולים של חיל הים הבריטי בפורטסמות, פרסם ב-1753 ספר שבו כתב שחור על גבי לבן שניתן למנוע צפדינה באמצעות מיץ לימון שנמצא בכל ספינת מלחים. מניסיונו האישי כמנתח בים תיאר מקרים רבים כאלה והצליח להוכיח שצמח החרדל, תמר הינדי, תפוזים ולימונים מטפלים בצפדינה, ולמעשה כל סוגי הפירות והירקות.

עם זאת, במקום שד"ר לינד יזכה לכבוד ושבח על תרומתו החשובה, הוא ספג לעג וקיתונות של בוז. הוא נמלא תסכול והעיר במרירות: "יש אנשים שאי אפשר לגרום להם להאמין שמחלה כה קטלנית ומעוררת חרדה יכולה להתרפא, או ניתן למנוע אותה, באמצעים פשוטים כאלה." האנשים שעליהם דיבר ד"ר לינד היו רופאים ואדמירלים בצי הבריטי והם התעלמו מעצתו במשך 40 שנה, וכתוצאה מכך, במהלך המאה ה-18 יותר מלחים בריטים מתו מצפדינה מאשר במלחמות. במלחמת שבע השנים, למשל, אחת המלחמות האכזריות של המאה ה-18 שערבה את צבאות כל המעצמות האירופאיות של אותה עת, מתוך 184,899 מלחים בריטים שנהרגו במלחמה, 133,708 נהרגו ממחלות ולא מהקרבות עצמם, והמחלה העיקרית הייתה הצפדינה.

ואולם היה רב חובל ששעה לעצתו של לינד – ג׳יימס קוק המפורסם, שמילא את אניותיו באספקה גדולה של פירות טריים. דבר נוסף שגילה קוק היה שאכילת השומן השרוף במחבתות הנחושת בספינות, כפי שנהגו המלחים לעשות, מפחיתה את ההשפעה המיטיבה של הפירות (כיום ידוע שמנהג זה מפריע לספיגת הוויטמין), ועל כן הורה לחדול מהמנהג. ב-1776 בירכה החברה המלכותית את רב החובל קוק על הצלחתו במאבק בצפדינה, אבל נושאי המשרות בצי הבריטי המשיכו להתעלם בקנאות מהדיווח שלו. רק ב-1794, כאשר מת ד"ר לינד, קיבלה שייטת של הצי הבריטי אספקה של מיץ לימון לפני יציאתה לים. מסע זה נמשך 23 שבועות ולא התגלה בו אף לא מקרה אחד של צפדינה. עם זאת, חרף כל הראיות, רבים המשיכו לסבול מצפדינה עד תחילת המאה ה-20, כאשר הוויטמין C בודד לראשונה במעבדה.

גם בימינו הממסד הרפואי ממשיך לזלזל ביכולת של שינויים בתזונה למנוע ולרפא את המחלות הכרוניות שמהם סובלים מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם ולהמשיך להתעקש כי לא יכול להיות פתרון כה פשוט למחלות כה מורכבות. למשל חרף טריליוני הדולרים ומיליוני שעות העבודה והמחקר שהושקעו במציאת תרופות לסרטן, שיעור התחלואה עלה ושיעור התמותה כמעט ולא השתנה במהלך 40 השנים האחרונות. כפי שראינו במקרה הצפדינה, לצערנו זהו דפוס חוזר במחקר הרפואי, וכנראה שעוד מאה שנה, כפי שאנו מסתכלים בשעשוע על דרכי הטיפול העתיקות בצפדינה, כך יתייחסו חוקרי העתיד לגישת הטיפול הנוכחית של תרבותנו לסרטן ולמחלות אחרות.

1
הגב

avatar
3000
1 Comment threads
0 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
0 Comment authors
דנה Recent comment authors
  Subscribe  
הרשמה לעדכונים
דנה
Guest
דנה

מאמר מעולה ומאיר עיניים